פסק-דין בתיק ת"א 18874-12-08

פתח דבר:

1.      לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת, גב' ח'שייבון ג'נבייב (להלן: " התובעת "), לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפיצויים ").

2.      עלפי הנטען בכתב התביעה, ביום 15/09/04, בשעה 17:30 או בסמוך לה, עלתה התובעת על רכב מסוג פורד מ.ר. 62-432-28 (להלן: " הרכב "), שחנה בחניית בית המגורים המשותף לה ולבנה, מר ח'שייבון מרואן (להלן: " הנתבע 1 ") והתיישבה בכסא הקדמי בסמוך לנתבע 1, שנהג באותה עת ברכב. בעת שהנתבע 1 החל בנסיעה ביציאה מהחניה לכיוון הכביש, הוא שמע רעשים מכיוון מכסה תא המטען האחורי של הרכב ורעשים אלה הפריעו לו בנסיעה. הנתבע 1 עצר את הרכב ולאור נכותו ומוגבלותו ביקש מהתובעת לרדת במקומו מהרכב ולטפל במכסה תא המטען האחורי ברכב, בכדי למנוע את הרעש בהמשך הנסיעה. כשהרכב עצר, פתחה התובעת את דלת הרכב שלצידה והחלה לרדת ממנו ואז רגלה נגעה בדופן הפנימי של הדלת וכתוצאה מכך היא איבדה את שיווי משקלה, סובבה את רגלה ונפלה על הארץ, ובין השאר נפלה על האגודל בכף ידה הימנית (להלן: " התאונה ").

3.      התביעה הוגשה נגד הנתבע 1, אשר היה במועדים הרלוונטיים לתביעה הבעלים ו/או המשתמש ו/או המחזיק ו/או הנוהג ברכב, ונגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 2 "), אשר ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מס' 44976940900 במועדים הרלוונטיים לתביעה.

4.      הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

5.      ביום 11/10/09 מינה כב' השופט בולוס את פרופ' חיים צינמן כמומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט על מנת שיחווה דעתו באשר למצבה הרפואי של התובעת הנובע מן התאונה, לקשר הסיבתי בין המצב הרפואי לבין התאונה, לנכותה הצמיתה של התובעת (אם קיימת) ככל שהיא נובעת מן התאונה, ולנכותה הזמנית של התובעת בעקבות התאונה.

6.      בחוות דעתו מיום 16/02/10 קבע פרופ' צינמן כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה המתבטאת באחוזים כתוצאה מהתאונה הנדונה וכי לפי ספר התקנות של המל"ל יש לקבוע לתובעת נכות זמנית מיום 15/09/04 ועד ליום 31/12/04.

7.      כמו כן, העידו בפניי מטעם התובעת, התובעת והנתבע 1, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

8.      תחילה אבחן את שאלת החבות. במידה ואמצא כי יש להטיל חבות על הנתבעת 2 וככל שיידרש הדבר, אדון בשאלת נזקה של התובעת על פי ראשי הנזק שפורטו בכתב תביעתה.

תמצית טענות התובעת:

9.      התובעת, ילידת 1945, עקרת בית, טענה כי למחרת התאונה פנתה לקופת חולים ושם עלה חשד לשבר ועל כן היא הופנתה לבית חולים ה'משפחה הקדושה' בנצרת לבירור וצילום. בבדיקה שנערכה לה בבית החולים נקבע כי באגודל הימני שלה נגרם שבר והיא שוחררה לביתה עם המלצות להנחת סד גבס לאגודל, טיפול תרופתי בכדורי אופטלגין והמשך מעקב רפואי.

10.  התובעת טענה כי מאז התאונה לא חלה הטבה במצב האגודל והיא סובלת מכאבים תמידיים באגודל ונזקקת לטיפול תרופתי תמידי לשיכוך כאבים. לטענתה, היא ביצעה גם טיפולי פיזיותרפיה אך אלה לא הועילו וכיום היא מוגבלת בתנועות האגודל.

11.   התובעת טענה כי כתוצאה מהתאונה נבצר ממנה לבצע כל מטרה שדרשה הפעלה של כף ידה הימנית ובמיוחד האגודל וכי נקבעה לה תקופת אי כושר למשך 63 יום, החל מיום 15/09/04 ועד ליום 16/11/04.

12.  התובעת טענה כי כתוצאה מהתאונה נותרה הגבלה ניכרת בתנועות האגודל המלווה בכאבים עזים והיא מתקשה לתפקד במסגרת חיי היומיום כבעבר וכן נותר עיוות בצורת האגודל, דבר הגורם לה סבל ומועקה. לטענתה, נכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית.

13.  התובעת טענה כי נתבעת 2 דחתה את דרישתה לפצותה בגין נזקיה מהתאונה בטענה כי התאונה אינה בגדר תאונת דרכים. התובעת טוענת כי קיים קשר סיבתי עובדתי וכן קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לנזק שנגרם לאגודלה וכי הנזק לאגודל הוא בגדר 'מבחן הסיכון', דהיינו בתחום הסיכון שיצר השימוש ברכב, בגינו התכוון חוק הפיצויים להטיל אחריות.

14.  לפיכך, לטענת התובעת, בשל פציעתה בתאונה היא זכאית לפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד,  הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד ובגין כאב וסבל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

תמצית טענות הנתבעת 2 :

15.  הנתבעת 2 כפרה בעצם אירוע התאונה, מועדה ונסיבותיה וטענה כי התובעת נפגעה בנסיבות שונות לחלוטין מאלה להן היא טוענת וכי אין מדובר כלל במקרה הבא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

16.  הנתבעת 2 טענה כי תיאור פגיעתה של התובעת הינו מופרך ו/או מוגזם ו/או חסר בסיס עובדתי ו/או חסר תימוכין בכל תיעוד ואין כל קשר בין מצבה הנוכחי לאירוע התאונה. לטענתה, התובעת כלל לא נפגעה בתאונה ואם נפגעה, הרי שפגיעתה היתה קלה וחולפת מבלי שנותרו לה כאבים ו/או מגבלות ו/או נכות ו/או פגיעה תפקודית אחרת ו/או סימן כלשהו מהתאונה והיא שבה לתפקד כפי שתפקדה עובר לתאונה וכושר השתכרותה לא נפגע כתוצאה ממנה ולא יגרמו לה כל הפסדי השתכרות.